לילה של יום שלישי. השעה 12.45, זאת אומרת שכבר יום רביעי. מחר, יום חמישי, עלייה לתורה של איל. אני לא מצליחה להרדם. האם נכון או לא לקיים את האירוע. זכר המסר של גיא אפשר לי ללכת לשון יותר שלווה ומקבלת. סערה בגופי מתרגשת נכון או לא כמו רוח במדבר נואשת ואין עונה לו הן מחד שמחה ותקווה שביום זה נלך לאורה איל שלנו בר מצווה מחר הוא עולה לתורה ומאידך הכאב הגדול ורצון לשמור לגונן לא להוסיף לפצע השכול לעורק ההוא המדמם ולפתע הארה מתוך הסער יעקב קיבל מסר מיוחד לא עוד רוח כי אם קול הנער שמרו על העם מאוחד כשהיית בת 12 אחות בכורה כבר אז אמרתי משפט חידה מילים שהיום לובשות צורה "בשם המשפחה לאיחודה" ובשם המשפחה לאיחודה נשמח אחים אחיות חברים ודודים נזכור גיא ואת המסר לא נשכח אנחנו כולנו נהיה מאוחדים