19.2.07

ההודעה על נפילתו של גיא עוררה בי כאב ששותפים לו אבותינו בתנ"ך זעקתה של אם בהיסטוריה הקולקטיבית שלנו מאז ועד עכשיו זו המסתמכת על סיפורי התנ"ך קיים ביטוי לכאב של אב המתאבל על בנו שהלך כששמע יעקב על מות בנו וזעק "טרוף טורף יוסף" היה זה ביטוי לכאבו, ליגונו פשט בגדיו ובשק התעטף ואמר "ארד אל בני אבל שאולה" ביטוי המתאר את עומק היגון תהום נוראית שמעליה אבן נגולה ופערה את הכאב במלא האון גם דוד שכאב את מות בנו וביקש "מי יתן מותי תחתך היום" אמר את מה שמייחל אב בהבינו שיומו מחר כבר לא יהיה כתמול שלשום אך זעקה אחת שנאמרה בשקט הופכת בי קרביים ולב שקטה, לכאורה רגועה ונשלטת ושתיקתה מבטאת את עומקו של הכאב כמו דוד שתחתיו ביקש למות היום ויעקב שירד לשאול הגדולה בחלד כך לאטה מילותיה, כאילו בחלום "רוי, בואי, הלך לי הילד" וגם עכשיו שבה ושולטת המועקה למרות שנקפו כבר חודשים שישה עדיין גופי זוכר וכואב כבאותה הדקה כשהיא – "הלך לי הילד" - לחשה